לאומי קארד בע"מ נ' כנאנה ואח'

פסק דין

זוהי תביעה כספית על סך 61,000 ₪ אשר הוגשה על ידי התובעת, העוסקת בהנפקה וסליקה של כרטיסי אשראי, נגד שני נתבעים. נתבע 1 (להלן: "נתבע 1/הלקוח") ניהל חשבון אצל נתבע 2 (להלן: "נתבע 2/הבנק")

נגד נתבע 1 ניתן פסק דין ביום 6.3.11 אשר תוקן ביום 7.3.11.

א. תמצית טענות התביעה

1. ביום 29/8/10 חתם נתבע 1 על בקשה לקבלת כרטיס אשראי והונפק לו כרטיס אשראי ייחודי, המאפשר לסטודנטים תנאי מימון מיוחדים לתשלום שכר לימוד. באותו יום, התקשר הנתבע 1 בעסקה למימון שכר לימוד בסך 69,900 ₪ במרכז האקדמי כרמל ב-48 תשלומים, אשר החלה ביום 1/10/10.

בהתאם להסכם עסקת המימון של שכר הלימוד, ככל שנתבע 1 אינו עומד בתשלום החודשי, המוסד האקדמי מפסיק לספק לו את השירות ועסקת התשלומים מבוטלת.

ביום 15/6/11 לא כובד ההחזר של התשלום החודשי, ולכן התובעת ביטלה את עסקת מימון שכר הלימוד, כאשר יתרת עסקת מימון שכר הלימוד שלא נפרעה היה 56,640.58 ₪.

2. לטענת התובעת, ביום 15/7/11 הועברו בטעות, לחשבונו של נתבע 1, המתנהל אצל נתבע 2 , סך של 56,640.58 ₪. הטעות הייתה שבמקום שהסכום יתאפס והמוסד האקדמי לא ידרוש מהתובעת תשלום, הועבר סכום יתרת העסקה לחשבון הבנק של הנתבע 1, כאשר הוא כלל לא היה זכאי לכל סכום שהוא.

מיד כאשר התגלתה הטעות, פנתה התובעת לנתבעים, אלא שנתבע 1 סירב לאשר את השבת הכספים. התובעת פנתה לנתבע 2 כדי שלא יאפשר לנתבע 1 את משיכת הכספים וישיבם לתובעת. פקידת נתבע 2, הגב' סאפא אסניולי (להלן: "סאפא") השיבה שנתבע 2 לא יאפשר החזרת כספים ללא אישור הלקוח – נתבע 1, והתחייבה שסכום זה "יושם בצד". זאת, בהתאם לתמליל ותקליטור שכולל את שיחת הטלפון המצורף לכתב התביעה, נספח 11.

3. המצהיר מטעם הבנק טען בתצהירו, כי מתמליל השיחה עולה, שהשיחה הסתיימה בסיכום ברור ולפיו, הבנק אינו משתף פעולה עם מעשה הנוכלות של הלקוח.

לטענת התובעת, נתבע 1 סירב להשיב את הכסף שהוזרם לחשבונו בטעות, מה שמהווה לטענת התובעת גניבה, והתובעת שלחה מכתב לנתבע 2 ובו מפורט, כי הובטח לה שהכסף יושם בצד. למרות זאת, בשיחת טלפון נוספת, התנער מנהל הסניף של הנתבע 2 ביפיע מהתחייבות נתבע 2, ואמר שהלקוח, נתבע 1, רשאי למשוך את הכסף שהוזרם לחשבונו בטעות. יתרה מכך, מנהל הבנק אף הודיע שללא צו עיקול יאפשר לנתבע 1 למשוך את הכספים ונתבע 2 אף סירב להודיע לתובעת, האם התיר לנתבע 1 למשוך את הכספים.

בכך, התרשל והפר את חובת הזהירות כלפי התובעת.

4. ביום 24/7/11 ניתנה החלטת בית המשפט בדבר הטלת צו עיקול על החשבון של נתבע 1 אצל נתבע 2, אך נתבע 2 סירב למסור לתובעת את המידע, האם נתבע 1 משך את הכספים.

לטענת המצהיר מטעם התובעת, הבנק הודיע במענה לצו העיקול, כי הוא מחזיק בסך 37,000 ₪ השייכים ללקוח (נספח 14 לתצהירו).

טוענת התובעת, כי בשיחה עם מנהל סניף הבנק ביום 20/7/11 התריעה אודות השגגה וכי היא רואה בנתבע 2 כחייב בחובת זהירות כלפיה.

טוענת התובעת, שהנתבע 1 אחראי להשבת הכספים שקיבל בטעות וזאת מכח עשיית עושר ולא במשפט, שכן מדובר בכספים שקיבל עקב טעות וביצע כלפיה עוולת תרמית וגזל.

לגבי נתבע 2 טוענת התובעת, כי הוא אחראי, ביחד ולחוד, עם נתבע 1 לתשלום הסכום שהועבר עקב טעות.

ב. תמצית טענות ההגנה מטעם נתבע 1/הלקוח (כאמור ניתן פסק דין נגד נתבע 1 על כל סכום התביעה)

5. נתבע 1 טען בכתב הגנתו, כי הכסף שהופקד בחשבונו מגיע לו על פי דין כיוון שהתובעת גבתה ממנו כספים ביתר והעברת הכספים לחשבונו הינה בבחינת שיפוי בגין גבייה ביתר זו, וזו הסיבה שהכסף הועבר תוך מילוי פרטיו המלאים ומספר חשבונו. רק לאחר 4 ימי עסקים פנתה התובעת אל נתבע 2 בטענה שמדובר בשגגה, אך בפועל לא אותרה כל שגיאה בפרטים. נתבע 1 טוען, כי הפסיק וביטל את התשלומים החודשיים לאור גביית היתר שגבתה התובעת מחשבונו, שלא כדין, ולכן סוכם בין הצדדים שגביית יתר זו תושב לו. ביום 6/3/12 ניתן פסק דין נגד נתבע 1 על מלוא סכום התביעה ודיון ההוכחות התנהל רק כנגד נתבע 2.

ג. תמצית טענות ההגנה מטעם נתבע 2/הבנק